קאקזנוב נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למר ארקדי קאקזנוב, יליד 1980 (להלן: "התובע") ביום 13.7.06 כאשר בעת שרכב על אופנוע נכנסו גופים זרים לעינו השמאלית (להלן: "התאונה"), לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הצדדים חלוקים הן לגבי החבות והן לגבי הנזק.

הנתבעת חולקת על נסיבות התאונה ולשיטתה אפילו התרחשה התאונה כגרסת התובע אין בכך להוות תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.

חבות – נסיבות התאונה

התובע העיד בתצהירו כי ביום 13.7.06 נהג באופנוע ברחוב ותוך כדי הנהיגה הרגיש כי נכנסו גופים זרים לעינו השמאלית. בחקירתו הנגדית בבית המשפט לא נשאל התובע על נסיבות התאונה ובתשובה לשאלה אישר כי חבש קסדה והיה לו כיסוי מפלסטיק על העיניים במועד התאונה.

בתעודת חדר המיון מיום למחרת (14.7.06) נרשם מפי התובע: "לפני יומיים בזמן נהיגה בטוסטוס הרגיש כניסת גוף זר בעין שמאל מאז כאבים ומעט טשטוש ראיה" עוד נרשם בתעודת חדר המיון כי "החולה ... לקבל כל טיפול. גוף לא ... למרות הסברים חוזרים על חשיבות הוצאת גוף זר סירב" ובהמשך נרשם: "בוצעה הוצאת גוף זר" ובהמלצות נרשם, בין היתר, "ביקורת רופא עיניים מחר בבוקר". מהתעודה עולה בבירור כי לעין שמאל של התובע חדר גוף זר שהוצא בחדר המיון במסגרת הטיפול שהתובע עבר יום למחרת מועד התאונה.

בנוסף, מומחית בית המשפט בתחום רפואת עיניים, פרופ' סביר, קובעת בחוות דעתה כי מהתעודות השונות עולה שהתובע נפגע על ידי גוף זר בעינו השמאלית והוסיפה גם כי בבית חולים וולפסון נמצא גוף זר קטן בקרנית העין השמאלית מתחת למרכזה.

שוכנעתי מעדותו של התובע ומהמסמכים הרפואיים כי התובע נפגע מגוף זר שחדר לעין שמאל שלו במהלך נסיעתו על אופנוע וזאת אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין. לא נטען על ידי הנתבעת שלתאונה היו עדים נוספים שלא זומנו על ידי התובע למתן עדות ואין די בכך שהתובע הגיש בעבר מספר תביעות בגין תאונות נוספות כדי לפגוע במשקל עדותו שהיא מהימנה עליי ונתמכת במסמכים הרפואיים.

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי התובע נפגע בעינו השמאלית כתוצאה מחדירת גוף זר לעינו במהלך נסיעתו על האופנוע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, איני מקבל את טענת הנתבעת כי גם בנסיבות תאונה כאמור לעיל אין מדובר בתאונת דרכים.

אני סבור ששעה שאדם נוסע או נוהג ברכב פתוח או באופנוע למטרות תחבורה ותוך כדי נסיעה פוגע בו (בענייננו בעין שמאל של התובע) גוף זר שמטבע הדברים פגיעתו קשה יותר עקב המהירות בה נסע הרכב, הרי שברור שמדובר בתאונה שנגרמה עקב השימוש ברכב המנועי להבדיל ממצב דברים שהרכב משמש כזירה ותו לא.

המקרה בענייננו שונה מהמקרה שנדון בע"א 679/98 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד עזבון המנוח בנימינוב בנימין ז"ל ואח' (פורסם בנבו) שם נפטר המנוח שנסע ברכב בו נהג בנו, כשבמהלך הנסיעה חדרה דבורה לרכב שעקצה אותו בגבו וזמן קצר לאחר מכן הוא נפטר. במקרה שם נקבע כי עקיצת הדבורה, כשלעצמה, אינה מסוג הסיכונים ששימוש ברכב מנועי יוצר וכי הרכב בו ישב המנוח בעת שאירעה העקיצה שימש כזירת האירוע ותו לא.

בענייננו האופנוע לא שימש כזירת האירוע. סביר להניח שעוצמת הפגיעה והחדירה של הגוף הזר לעינו השמאלית של התובע הושפעה, בין היתר, ממהירות הנסיעה של האופנוע וכי החפץ הזר חדר לעינו של התובע כתוצאה מכך שהוא נפגע בעת רכיבתו על אופנוע בשונה ממצב שהיה נפגע בעת הליכה.

בע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי ואח' נגד מדינת ישראל ואח', פ"ד נג (4), 867 (להלן: "הלכת שפירים") נדון מקרה בו המנוח נסע במכוניתו בכביש המהיר כשבאותה עת בוצעו בכביש עבודות הקמה של גשר שנועד לשאת עליו מחלף כבישים. בעת שחלף המנוח ברכבו מתחת לגשר ובלי שהיה מגע בין מכוניתו לבין הגשר קרסו לפתח התומכות הזמניות שתמכו בגשר וקורות הבטון שנשענו עליהן נפלו על מכוניתו של המנוח ומחצו אותה והמנוח נהרג במקום. באותו מקרה נקבע כי מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש שעשה המנוח ברכב לתוצאה המזיקה. בהלכת שפירים נקבע כי שימוש בכלי רכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהשימוש (העיקרי והמשני) בו יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי. לפיכך, מקרים, כמו למשל, קריסתו של עץ על יושבי מכונית או בור הנפער בכביש או גשר המתמוטט והורס את הכביש, נופלים בגדר הסיכונים שהשימוש התחבורתי ברכב יוצר ונזק הגוף שנגרם באותם מקרים נופל למסגרת השימוש של הרכב למטרות תחבורה. גם התרחשויות ונסיבות יוצאות דופן עשויות להיחשב כסיכונים טבעיים הכרוכים בשימוש ברכב. סיכונים הכרוכים בשימוש העיקרי של הנסיעה כוללים בראש ובראשונה סיכונים תעבורתיים כגון פגיעה באדם וברכוש כתוצאה מצורת הנהיגה, מתכונות הקרקע ומשאר הנסיבות הסובבות את הנהיגה.

ברור כי מצב של מעוף ופגיעת גוף זר בנוסע ברכב ובמיוחד ברכב פתוח או אופנוע הוא בגדר סיכון טבעי הכרוך בשימוש ברכב ובוודאי שכיח יותר מנפילת גשר על רכב נוסע ולפיכך מדובר בסיכון שהשימוש התעבורתי ברכב יוצר. גם לאחר שעיינתי בפסיקה הנוספת שהוגשה על ידי הנתבעת, נראה כי לא חל שינוי בהלכת שפירים. בהקשר זה יצוין כי בהחלטה שניתנה בדיון נוסף בדנ"א 9634/06 חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) על פסק הדין ברע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד איבראהים יונאן ואח' (פורסם בנבו) שם נקבע שפגיעה ברכב משברי סלעים, כתוצאה מפיצוץ סלעים באמצעות חומר נפץ לצורך עבודות, שגרמה לנזקי גוף לנוסעים ברכב אינה בגדר תאונת דרכים, נקבע, שפסק הדין הנ"ל לא ניתן תוך שינוי של ההלכה אלא תוך יישומה ואבחונה לאור הנסיבות הספציפיות של המקרה.

נוכח האמור לעיל, התובע נפגע בתאונת דרכים מאחר וזו אירעה עקב השימוש, כלומר הנסיעה באופנוע, למטרות תחבורה והוא זכאי לפיצוי בגין נזקיו.

הנזק

פרופ' סביר מומחית בית המשפט בתחום העיניים קבעה כי גוף זר נכנס לקרנית העין השמאלית של התובע בעת שרכב על קטנוע. הגוף הזר הוצא ונשארה צלקת עדינה מתחת למרכז המסבירה את הירידה הקלה בכושר הראיה. צלקת כזו לא גורמת לנכות. במסגרת בדיקתה את התובע, מצאה המומחית כי כושר הראיה שלו בעין ימין היה 6/6 ובעין שמאל 6/10, כמו כן ציינה שקיימת ירידה בתחושה של מחצית הפנים משמאל כולל הקרנית והוסיפה שקיימת בעין שמאל NEBULA קטנה מתחת למרכז המשטיחה מעט את הקרנית במרכזה.